עשרים שנה חלם אבא יצחק ארצי להביא אל הבמה לרומניה את התיאטרון הישראלי בעברית. הוא ראה לנגד עיניו סגירת מעגל. מהתיאטרון היהודי שנוסד בידי אברהם גולדפאדן בבית מרזח בעיר יאסי ועד מחזה ישראלי כחול לבן, על טהרת העברית. כמו גולדפאדן גם אבא היה חולם גדול, ואפילו בימי הדיקטטורה האפלה של צ'אושסקו הוא לקח את כל המשפחה למסע שורשים ברומניה, העמיד אותנו ליד פסלו של גודלפאדן וניבא שיום אחד זה יקרה.

ביוני 2004, כאשר עמד הקהל על רגליו בתיאטרון הלאומי הרומני בבוקרשט בתום הצגת "אשכבה" והריע ללהקת השחקנים ולצוות היוצרים של התיאטרון הקאמרי של תל אביב, היה נדמה לי שגם אבא נמצא בינינו. בסתר מוחה איזו דמעה קטנה. הרגשתי אותו עולה במדרגות המכוסות שטיח מאובק שלא הוחלף מאז העידן הקומוניסטי, והוא מתיישב בחושך להקשיב ליצירת המופת של חנוך לוין בשפה העברית, בעוד כתוביות התרגום לרומנית מתנוססות מעל.

"אשכבה" היא הקינה של חנוך לוין - צבר ובנם של פליטים מאירופה - על מותה של העיירה היהודית, על החלומות הגדולים של אנשים קטנים שהחמיצו, על היופי הנצחי הסובב אותם ועל העולם הזה שמנסה נואשות למצוא מקום גם בעולם הבא.

כל כך מתאים שזו תהיה ההצגה העברית הראשונה על אדמת רומניה. ועוד יותר מתאים שהתיאטרון של תל אביב, העיר שאבא היה כה מסור לה, יעמוד מתחת לאורות הזרקורים.

למעלה ביציע, במושב הכבוד שבו ישב פעם רודן עריץ וכעת ישבו בו נשיא רומניה הדמוקרטית יון אילייסקו ושר התרבות תיאודורסקו ולצידם נועם סמל- בעלי ומנכ"ל הקאמרי, הם הזכירו את אבא. אפילו הם לא שכחו את החלום הציוני שלו להראות למולדתו שבעטה בו בימי השואה, לאיזה הישגים הגענו בישראל בחמישה עשורים. איזה תיקון מפואר עשינו.

נועם לא שכח את הבטחתו לאבא. לאורך כל המסע הוא התאבל בחשאי על כך שאבא לא זכה להצטרף אלינו. זו הייתה גם האשכבה לזכרו.

בקבלת הפנים שערך הנשיא אילייסקו לתיאטרון הקאמרי בארמונו, הוא פנה לנועם שעמד ביחד עם שגרירת ישראל ברומניה רודיקה גורדון ואמר: "הרי גם לך יש קשר לרומניה. החותן שלך היה יצחק ארצי." אחר כך חיפש אותי, לחץ את ידי והזכיר את אבא בהתרגשות ובחום. בתיאטרון הקטן שבתוך הארמון עמד הנשיא אילייסקו על הבמה בין השחקנים וזימר לכולנו שיר עם, ספק ברומנית, ספק באידיש.

אילו גולדפאדן היה רואה. כמעט סצנה חנוך לוינית על האבסורד שהופך פתאום כל כך הגיוני.

בפסטיבל התיאטרון הבינלאומי בסיביו, שם הופיע הקאמרי ערב קודם ובבוקר נערכה גם קריאת מחזה ברומנית למחזה הצנוע שלי "הילד מאחורי העיניים", נגשה אלי פתאום אשה צעירה ונרגשת.

"ואת כל זה אתם הישראלים עשיתם בשפה שהייתה אבודה רק לפני מאה שנה??" היא שאלה בהתפעלות.

ואני כל כך קיוויתי שאבא, יהא היכן שיהא, שומע.

נאוה סמל